בגיל 20 ששינתי את החיים שלי מקצה לקצה והורדתי 70 קילו. היום אני חוגג את גיל 21 וחוגג גם קידומת חדשה אז כן, התחלתי את גיל 20 ב170 ק״ג ואני מסיים אותו במספר שחלמתי עליו. 99 ק״ג אתחיל בלהגיד שאני לא זוכר את עצמי רזה, כל חיי התמודדתי עם משקל עודף, אני זוכר איך כילד קטן חלמתי להוריד את הבטן עם מספרים, ואיך בכיתי מול המראה על זה שאני לא כמו כולם, ושהילדים בכיתה לא אוהבים אותי כי אני שמן. המשקל היה איתי תמיד, הוא גם הגן עלי באיזשהו מקום, ובסופו של דבר הפך לכוח שלי, האהבה שקיבלתי ברשתות כנער לא משנה איך אני נראה , עזרה לי לאהוב את עצמי ולקבל את המשקל שלי בכל צורה, אז מה בעצם השתנה, מה גרם לי להוריד 70 ק״ג? לפני שנה, במהלך חופש קצר מהצבא, בקושי יצאתי מהמיטה בהתאם לאורח חיים שלי אז, ואז התחיל לי כאב מטורף בגב, הכחשתי את זה, כמו כל דבר רפואי שהדחקתי. כמה שבועות אחרי, אני מבין שהכאב גב הזה הוא בלתי נסבל, זה הגיע למצב שהייתי צריך עזרה לקום, לזוז, אני פיזית בוכה לאבא שלי שאני לא מצליח לקום מהמיטה. אחרי כמה חודשים של אבחנות שונות, אני עושה את האבחנה האחרונה, ומגלה שיש לי פריצת דיסק. ואז הרגשתי שזה הזמן לשינוי, לא תכננתי משהו מטורף, לא דמיינתי שאגיע למצב של היום. אבל קמתי וניסיתי ופה בעצם הגיע השינוי האמיתי. בפעם הראשונה בחיי, החלטתי להילחם , להילחם בכל הכוח, אני הולך לשקם לעצמי את הגב, אני הולך לצאת מזה. יש לי חיים ארוכים מטרות ודברים שאני רוצה להספיק, אני לא הולך לוותר עליהם עכשיו. איך אני עושה את זה? שאלתי את עצמי (ומליון גורמי מקצוע) התשובה כמובן הסתכמה בסופו של דבר בחיזוק השרירים,פעילות גופנית וירדה במשקל זה היה נראה כלכך רחוק ממני באותה תקופה, אני בן אדם שלא הצליח ללכת יותר מ10 דקות בלי לעצור. התחלתי בלנסות להוריד קצת במשקל, לא תכננתי בשום צורה לרדת 70 קילו. נוי החברה הכי טובה שלי אמרה לי, רום תנסה, מקסימום תרד 5 קילו תדמיין איך תרגיש והתחלתי. פשוט התחלתי, התחלתי עם תזונה מוקפדת אבל עשיתי הכל מאוד בהדרגה, לאט לאט הבנתי כמה אני צריך לאכול? איך? מה עושה לי טוב ומה לא? מה עוזר לי לתהליך? ואז אחרי שירדתי קצת במשקל החלטתי להתמודד עם האויב הכי אכזר שלי: התנועה. התחלתי גם פה בהדרגה לא רצתי לחדר כושר (מי דמיין שזה משהו אפשרי) זה התחיל בעשר דקות, עשרים,שלושים פתאום הליכות בשקיעה עושות לי טוב מי שעוקב אחרי שם לב לכל השקיעות שהיו לי בסטורי. שקיעה , ועוד שקיעה,ועוד שקיעה את כל השקיעות בחיפה ראיתי השלב הבא היה להוסיף עוד משהו ניסיתי פילאטיס , ויוגה , אמרו לי שזה יעזור לגב, אם להיות כנה, סבלתי מכל רגע, פילאטיס ואני פחות חברים חחחח אבל מהפילאטיס יצא משהו מדהים, הכרתי את הילה. הילה היא הבחורה הראשונה שהאמנתי בה בתחום הספורט אומנם הכרנו אחרי שירדתי כבר מעל ל45 קילו, אבל היא הייתה שם בשבילי בכניסה לעולם הספורט ואימוני הכוח. אחרי חודש הפסקתי עם הפילאטיס, וקיבלתי הודעה מהילה היא סיפרה לי שהיא מתחילה אימוני כוח, וזה מה שבאמת יכול לעזור לי לגב, הייתי סקפטי, פחדתי, שקשקתי, אבל הצטרפתי. אני בחיים לא עשיתי תרגילים כאלו, כאדם וילד שמן אתה לא מנסה כלום, מהפחד שלא תצליח, מהפחד ומהידעה שאתה פשוט לא מסוגל , הילה הבינה את זה וידעה להכווין אותי. בשלושה חודשים האלו, האימוני קבוצת של הילה הפכו לנקודת מפלט שלי, השקט שלי, הכוח שלי, הרגע שאני מוכיח לעצמי שאני מסוגל. מפעם בשבוע, לפעמיים, ולשלוש. תחושת מסוגלת ממכרת. אחרי שלושה חודשים, כשהכושר השתפר ופתאום אני מרגיש שריר פה שריר שם ובשילוב עם הילה שטסה לתאילנד החלטנו שהגיע הזמן שאעבור לחדר כושר עם תוכנית. פחדתי,שקשקתי,אבל עשיתי. ועכשיו? עכשיו הגענו להווה, אני נכנס לגיל 21 , בעיקר בעיקר גאה בעצמי, גאה בעצמי על הדרך, על המסע, על האופציה לקום בבוקר ולהילחם כל יום כדי לשקם את הגב שלי, ולהיות אדם בריא. ההישג הזה הוא לא רק על המשקל, אלא על הדרך שעברתי. כל צעד, כל מאמץ—הם חלק ממני עכשיו. אני לא רק רום רזה יותר, אני רום שהצליח להילחם על עצמו. היום אני חוגג 21 , במשקל שלא דמיינתי שאצליח להגיע אליו . תודה רבה לכל מי שלקח חלק בתהליך שלי תודה לעצמי שאני פיזית מטורף, תודה להילה על פשוט מי שהיא עבורי תודה לאבא שלי שזרם עם כל השגעונות שלי במטבח (שלא תדעו) ותודה לכל מי ששם לב , זרק מילה טובה ותמך, וגם תודה לכל מי שהבין שהייתי צריך קצת זמן כדי לספר. זהו אני חופשי,ו70 קילו פחות ביי לרום הישן ,והיי למסע החדש 🏋🏻 (כן אני עכשיו בחור מסוג רזה אוגה בוגה סטורי חדר כושר , חחחח בייייי)